משפט מוכר?פ

פורסם לראשונה ב-Geektime

בעוד שהמירוץ אחר המציאות המדומה בעיצומו, יצרני החומרה עובדים על הדור האחרון והחידושים במשקפי המציאות המדומה והמצלמות המיוחדות ובעוד יצרני התוכן מתחילים את התחרות אל ליבו ועיניו של הצרכן כדי שיצפה דווקא בתוכן שלהם, נשאלת השאלה מהי ההשפעה שלהם על הדור הצעיר יותר, הילדים שלנו, שהם אלו שיגדלו לתוך עולם שבו מציאות מדומה תהיה דבר של מה בכך, בדיוק כמו שפייסבוק או וואטסאפ היום לדור המילניום.

על מהי מציאות מדומה כבר כתבתי בפוסט הראשון בסדרה, שם תוכלו למצוא פירוט על סוגי המשקפיים הקיימים בשוק ואלה שעתידים לצאת ולהוות את המיינסטרים של משקפי המציאות המדומה. חלק מאותן יצרניות כבר מציינות גילאים שונים המומלצים להתחלת חוויית מציאות מדומה לילדים במוצר שלהן: Oculus וסמסונג מגבילות לגילאי 13 ומעלה, סוני לגילאי 12 ומעלה ו-HTC לא מציינת גיל מדויק אבל מזהירה מפני שימוש של ילדים צעירים במשקפיים מתוצרתם.

למה הן מזהירות? כי כמו כל דבר חדש ולא ידוע, שטרם נחקר בצורה מעמיקה כי הוא עדיין לא קיים מספיק זמן, עולים החששות כיצד הדבר ישפיע על התפתחות הראייה בקרב ילדים שהתפתחותם טרם הושלמה והדבר יכול להשפיע עליהם לטווח הארוך. זה לא סוד שילדים רבים בגיל הזה אוהבים לאמץ פלטפורמות חדשות לפני כולם, בייחוד דיגיטליות (סמארטפונים, כבר אמרתי?), לפני שהן הופכות למיינסטרים, והורים רבים צפויים להיתקל בבקשה של הילדים לרכוש עבורם משקפי מציאות מדומה או משהו מתוחכם יותר. זאת למרות שלהורים עצמם, סביר להניח אין הידע או המידע כדי לדעת האם וכיצד זה משפיע על הראייה של ילדים בגיל ההתבגרות, שרודפים אחרי הטרנד האחרון.

כילד, גדלתי עם המשפט האלמותי “אל תשב כל כך קרוב לטלוויזיה”, שאין ילד שלא מכיר אותו. אבל מילא טלוויזיה, מה לגבי ישיבה מול המחשב? בני גילי היו ישובים על כיסאות מטבח שעות רבות מול מחשבים עם מסכי ענק ירוקים, רכונים קדימה בלי להפנות את המבט שעות רבות. בדיעבד אני יכול להגיד לכם שהראייה שלי לא נפגעה מזה, אבל זה היה חדש וההורים שלי לא ידעו אם וכיצד זה ישפיע ולכן החשש שלהם היה ברור והגיוני.

אל תפחדו מהלא ידוע

“עד כה לא ראיתי ילד, בכל גיל, שראייתו נפגעה ממשקפי מציאות מדומה”, אומר מרטין בנקס, פרופסור לאופטומטריה, מדע הראייה, פסיכולוגיה וחקר העצבים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, במאמר שפורסם באתר Digital Trends. “הניחוש שלי הוא שהיצרניות רוצות להגיד לנו שילדים הם יצור מתפתח והתפתחותם מאטה כשהם בגיל ההתבגרות, ולכן הם רוצים ‘להישאר על הצד הבטוח’ ולהגיד לצרכנים שכל עוד ילדים מתפתחים, בואו לא ניתן להם גישה למכשירים האלה”, ממשיך פרופסור בנקס להסביר ומוסיף, “יש עדויות רבות, במיוחד בקרב ילדים, שאם מסתכלים על משהו ממש מקרוב למשך פרק זמן ארוך, כמו קריאת ספר או שימוש בסלולרי, זה יכול להוביל לקוצר ראייה בטווח הרחוק”.

“כמו כל שימוש מוגזם במסכים, גם לשימוש לא מבוקר עלולה להיות השפעה על הראייה. עם זאת, אין הוכחה מדעית שייגרם שינוי בראיה בשימוש כללי במשקפים כאלה”, אומר ד”ר אורי מלר, מומחה לרפואת עיניים מרשת “עיניים” ורופא בכיר בבי”ח קפלן בתשובה לשאלתי, אך מסייג את דבריו ומוסיף: “עקרונית, צפויים נזקים שדומים לתופעת CVS – סינדרום צפיית מחשב, הכוונה לבעיות המאפיינות את דור עובדי המחשב: עייפות וכאבי עיניים. למשל, ידועה התופעה של יובש בעניים הנגרמות כתוצאה מהסתכלות על המסכים שמורידה את קצב המצמוץ. כמו כן, בניגוד לקריאת טקסט כתוב (שמודפס בצבעי שחור על לבן) במחשב אנחנו בעצם מסתכלים על  פיקסלים (שגם האותיות בנויות מהן, לא כל שכן תמונות וסרטים). במצב זה אין ממש פוקוס והעין מנסה כל הזמן לחפש אותו. 8-12 שעות מול מחשב בקרבה יתרה, גוררות עייפות עיניים, שדורשות הפסקות ומנוחה על פי הנחיות ברורות. זה נכון לגבי טאבלטים, סמארטפונים וגם לגבי משקפי מציאות מדומה”.

לפי מחקר שנערך בארה”ב, תופעת קוצר הראייה זינקה מ-25% בקרב גילאי 12-54 בשנים 1971-72 ל-41.6% בשנים 1999-2004. ניתן רק להעריך שהאחוז גדל עם התקדמות השנים וריבוי המסכים סביבנו. הנזק לראייה נוצר כאשר ילד מתמקד (פוקוס) באובייקט קרוב לעיניו לפרקי זמן ארוכים, ולכן הפחד ממשקפי מציאות מדומה, שבהם המסך הוא במרחק של מספר מילימטרים בלבד מהעין עצמה, הוא ברור, אך עם זאת, הטכנולוגיה מורכבת בהרבה מכך.

“בואו נשווה ילד המסתכל על מסך הטלפון הסלולרי שלו לילד המרכיב משקפי מציאות מדומה”, ממשיך בנקס, “כשהוא בסלולרי הוא בדרך כלל מסתכל מקרוב מאוד ונקודת המיקוד שלו נשארת קרובה לפניו, ניתן לחשוב שגם במשקפי מציאות מדומה המצב דומה כי הם קרובות מאוד לעיניים, אבל בפועל במשקפיים יש זכוכיות אופטיות הגורמות לגירוי להיראות רחוק מהעין כך שעל מנת שהאובייקט ייראה חד הם צריכים להתמקד בנקודה רחוקה מהעין”.

ניתן להסיק אם כל שמשקפי מציאות מדומה מזיקות פחות (בשימוש סביר) מקריאת ספר או בהייה במסך הטלפון הסלולרי.

מציאות מדומה לילדים יכולה לעזור לגלות ולפתור בעיות

כן, קראתם נכון. “בעולם האמיתי, כל עין שלנו רואה תמונה טיפה שונה”, מסביר פרופסור פיטר הווארת’, מרצה בכיר, אופטומטריסט ומומחה ראייה לכותב המאמר, “כך יכול ילד להבחין בעומק שדה בין עצמים קרובים ורחוקים ולהבין מבנה תלת מימדי, אינני רואה כיצד שימוש לא ממושך במשקפי מציאות מדומה יכול לפגוע לו בראייה או בתפיסת מרחק”.

משקפי תלת מימד עובדים כך שבכל עין תראו תמונה קצת שונה אך משלימה ועל ידי כך מאפשרים לנו לתפוס עומק שדה. “היכולת לראות פרטים תלויה ביצירת תמונה חדה ברשתית העין”, מסביר פרופסור הווארת’, “כך ששימוש לא קבוע במשקפי מציאות מדומה לא יכול לפגוע בראייה אפילו אם התמונה המתקבלת אינה מושלמת וחדה”.

“במשקפי מציאות מדומה מותקנת מערכת אופטית מיוחדת הכוללת עדשות עם פריזמות, המאפשרות מרחק ראיה לקרוב של כ-35-40 ס”מ, זהו מרחק העבודה הנורמלי-פיזיולוגי ביומיום”, מסביר לי פרופסור משה שניר, רופא עיניים ילדים, מומחה לפזילה, מומחה לרפואת עיניים מבוגרים ומנתח. “שמוש במשקפיים אלו (המותאמים לראיה מקרוב בילדים להם ראיה תקינה עם מערך תקין של תיפקודים דו-עיניים) לא צריך להוות בעיה רפואית. כמובן שצריך פיקוח ע”י ההורים למשך זמן חשיפה סביר.  משקפי מציאות מדומה להם הותאמה המערכת האופטית פחות מסוכנים מהשימוש הממושך בסמארטפונים, טאבלטים ודומיהם, בהם אופייני השימוש במרחקים אבנורמלים לקרוב עם גודל כיתוב קטן ביותר מעבר ליכולת הקונברגנציה והאקומודציה הנורמלית של העין וחשיפתה לפרקי זמן ממושכים.  שמוש במכשיר הסלולארי במרחק עבודה קרוב ביותר לעינים ללא הגנה אופטית מתאימה גורם לנזק לכינוס העיניים, פגיעה בהסתגלות והתאמת העדשה הטיבעית לעבודה מקרוב, עייפות ראיה ויובש העיניים ואי יכולת תיפקוד עינית ממושכת. באם לא מונעים האמור לעיל במשך תקופה ארוכה הנזק יתכן תמידי”.

אז איך יכולות משקפי מציאות מדומה לפתור או לזהות בעיות ראייה אצל ילדים? קחו למשל בעיה נפוצה כמו “עין עצלה”, יש סיכוי שבעתיד יוכלו משקפיים כאלו לטפל בבעיית העין העצלה במקום הדבקת רטייה על עינו של הילד. יצרניות שונות יוכלו גם ליצור מבחני ראייה המיועדים למשקפי מציאות מדומה וכך לבצע בדיקות ראייה לילדים (ומבוגרים) ולגלות בעיות בשלבי ההתפתחות השונים. העתיד הזה עוד רחוק ומבחנים כאלו טרם יוצרו או נוסו בפועל, כך שמוקדם לדעת אם אלו באמת יזהו בעיות או יגרמו להחמרה של תופעות קיימות.

“ישנם פרסומים רבים המשיקים לשמוש במשקפי מציאות מדומה והטכנולוגיה הנלווית אליהם בטיפולי עיניים.” מסביר פרופסור משה שניר, ומוסיף כי “גובר השימוש במשקפיים מסוג זה כטיפול לבעיות של עין אמבליופית (עצלה). המתקן כולל סירטוני אנימציה מוכרים המותקנים בתוך מכשיר זה כאשר חושפים כל עין לחלק של התמונה הכללית אותה נתן לראות במלואה רק כאשר 2 העיניים עובדות ביחד. על מנת שתנאי חיוני זה יתקיים, מורידים את הקונטרסט של העין הטובה שיהיה שווה לזה של העין העצלה. רק במצב זה עובדות 2 העיניים ביחד ומושגת הטבה  בחדות הראיה של העין החלשה ושיפור הראיה הדו-עינית תוך פרק זמן קצר יחסי לעומת הטיפול הרגיל המקובל של כיסוי העין הבריאה”.

באתר הזה תוכלו למצוא חברה המספקת פתרון לבעיות עין עצלה ופזילה באמצעות משקפי מציאות מדומה ותוכנות שפיתחה, כך שבהחלט ניתן לראות סנוניות ראשונות של פתרון בעיות ראייה באמצעות הטכנולוגיה החדשה.

“יהיו בעיות ראייה אצל ילדים אשר ניתן למצוא גם אצל מבוגרים, כמו בחילות הנגרמות ע”י תחושת תנועה”, מסביר פרופסור הווארת’, “מכיוון שהתמונה שרואה הצופה מעבירה למוח מסרים כאילו הוא בתנועה ואלו יכולים לגרום לו לבחילות”. במילים אחרות, אנשים הסובלים מבחילות ברכבות הרים, סביר שיסבלו מבחילות גם בחלק מהתכנים שבהם יצפו במשקפי מציאות מדומה.

בעיה נוספת שעולה משימוש של ילדים במשקפי מציאות מדומה היא פיזית יותר- מה קורה שהילד מאבד את תחושת המרחב ולא שם לב לחפצים סביבו? התנגשות עם הפנים בדלת זכוכית או במדף יכולה ליצור נזק משמעותי בילדים בעיקר, ולמרות שחלק מהיצרנים מנסים לפתור את הבעיה הזו (HTC למשל), היא קיימת, וילדים לרוב לא מודעים מספיק לנושא תפיסת המרחב.

“קיימת בעיה של מעבר מהמציאות המדומה בחזרה לעולם האמיתי”, מסביר ל-Digital Trends דוקטור סיריל דילס, מומחה לפסיכולוגיה, “חלק מהאנשים יחוו ירידה בתפקוד המוטורי לאחר שימוש במשקפי מציאות מדומה (קשר עין-יד, שמירה על יציבות) מכיוון שהמוח והעין התרגלו לראות ולהבין את המסרים והדקויות הקיימים במציאות מדומה ואינם קיימים במציאות ולוקח זמן למוח לבצע את המעבר בצורה חלקה.

בסרטון מטה תוכלו לראות את החוויה של שני ילדים בגילאים שונים כשהם נחשפים לראשונה למציאות מדומה:

מציאות מדומה לילדים – כן או לא?

כן, אם אתם מבינים את ההשלכות של צפייה ממושכת ואת העובדה שטרם נעשה מחקר ארוך ומעמיק על הנושא הזה, כך שאין תשובה חד משמעית. תזכרו לשלוט לא רק על משך הצפייה של הילדים אלא גם בתכנים אליהם הם ניגשים, בניגוד לסמארטפון שלפעמים מתאפשר לנו להציץ מעבר לכתף של הילד ולראות במה הוא מתעסק (או להתקין אצלו תוכנת ניטור מרחוק למשל), במשקפי מציאות מדומה רק המשתמש יכול לדעת באמת מה הוא עושה.

או שלא, אם העובדה שהמחקרים טרם הוכיחו חד משמעית שאין פגיעה בראייה בטווח הקרוב והרחוק ואתם מעדיפים להיות זהירים ולשמור על הבריאות של הילדים. אבל באותה נשימה אל תשכחו להגביל גם את שעות השימוש בסמארטפון או בטאבלט, כי ההשפעה שלהם כבר הוכחה כמזיקה לעיני הילדים.

לילדים מעל גילאי 12-13, כך גם ממליצות היצרניות, כבר ניתן לאפשר שימוש בהשגחת מבוגר במשקפיים המתוחכמות יותר (סקירה של סוגי המשקפיים- כאן), לילדים מתחת לגילאים האלה, לא מומלץ לאפשר גישה למשקפיים דיגיטליים אלא רק למשקפי הקרטון של גוגל (Google Cardboard) ובחירת התכנים ע”י ההורה לפרקי זמן קצרים (דקות בודדות)

איזה תוכן מציאות מדומה מתאים לילדים ואיך מוצאים אותו?

יש היום לא מעט תכנים לילדים בחנות האפליקציות של גוגל. לפי סמסונג, בקרוב נוכל לספר לילדים שלנו סיפור לפני השינה באמצעות שימוש במציאות מדומה, אבל עוד חזון למועד. עליכם כהורים, מוטלת האחריות לכמות הזמן שהילדים שוהים בעולם הוירטואלי ולבדוק את התוכן שהם צופים בו.